נשנושים...
משהו לחטוף בין הארוחות, כדי להרים את רמת האנרגיה, שצנחה אחרי ארוחת הצהריים.
פינוקים לטיול, שהרי זה חלק מהכיף של הטיול, לא?!
או סתם, כאשר אנחנו
עצבניים,
עייפים,
משועממים,
עצובים וכן הלאה והלאה.
כולנו מכירים את הפטנט הכי טוב לא להתפתות לחטיפים וממתקים מזיקים.
פשוט לא לקנות !
אין בבית, אז לא מנשנשים.
אז זהו, שזה לא בדיוק כך תמיד.
כי אם מתחשק לנו מאוד או שאנו ממש מרגישים זקוקים לחטוף משהו, אז נטרח גם נטרח להקים את עצמנו, לצאת החוצה ולקנות משהו.
משהו טוב, בכל זאת, יצא מזה שאין בבית,
הזזנו את עצמנו (ואין לזלזל בכך, עם אורח החיים ה"יושבני" המזיק לנו).
אבל גם משהו פחות טוב יצא מזה,
כאשר אנו במצב כזה, אנו פשוט נחטוף מה שבא לנו או מה שיש ולא נבחר משהו טוב עבורנו.
לכן, אני דוגלת בפתרון של "הקדם תרופה למכה".
ארוחות ביניים של נשנושים בריאים.
נשנושים בריאים, כמו שקדים, אגוזים (לא קלויים), תמרים, מקלות גזר וכדומה, שנכין מבעוד מועד,
במגירת ההפתעות, במשרד, בבית ובכל מקום שנצטרך.
כך, כאשר יתחשק לנו משהו, יהיה לנו נשנוש זמין ובריא.
ארוחות ביניים כאלו עוזרות לנו להכניס לגופינו חומרי הזנה מועילים וכן לשמור על רמת סוכר מאוזנת בדם וכך להשיג את הערנות הנכספת, אנרגיה ובטווח הרחב, בריאות טובה יותר.
כיוון שאנו מכינים את הנשנושים הללו מראש, יש לנו הרבה יותר יכולת בחירה של מה הם יהיו ואנו יכולים לכוון לכיוון מזון טעים ומזין, שלא יוצא לנו לאכול אחרת.
נקודה חשובה נוספת, בהקשר לנשנושים, היא המילה "סתם", שרשמתי קודם ו...בכוונה (:.
לא מעט אנו מוצאים עצמנו מנשנשים "סתם", כמו שכבר כתבתי, כאשר אנו עייפים, מתוחים וכולי.
חשוב שנפתח ערנות ומודעות לכך ונסגל לעצמנו מגוון רחב יותר של אפשרויות, מלבד האפשרות הקלה והאוטומטית, של להכניס משהו לפה.
אנו יכולים לצאת להליכה קצרה,
לעלות ולרדת כמה קומות, בבניין המשרדים, בו אנו עובדים,
אולי לקום, לעמוד ולהתמתח טוב, לכל הכיוונים, כמה דקות,
אפשר גם להזדקף, לנשום מספר נשימות עמוקות, עם התמקדות בפתיחת בית החזה,
נוכל גם ללכת לשטוף פנים במים קרים, ובמיוחד את העיניים העייפות מהתבוננות במסכים,
לעשות מספר סיבובי צוואר, כתפיים, כפות רגליים
וכן הלאה, כיד הדמיון הטובה עליכם.
אז מה הרווחנו?
תנועה, שאין ערוך לחשיבותה לבריאות,
שחרור מפעולה אוטומטית,
הזנה בריאה יותר
ואפילו פיתוח מודעות ויצירתיות (:
